חילוניים מאמינים באדם, בטבע ובטוב הקהילתי. השקפות חילוניות נוטות לראות באדם יצור תבוני, ריבוני, ואת הטבע כטבעי הניתן להכרה , ואת הקהילות האנושיות כבסיס הכרחי לכינון ועיצוב תודעה אנושית ומוסר.
שורשי החילון בהשקפות מונותיאיסטיות ורציונליסטיות של דתות ימי הביניים –שהעבירו את תשומת הלב לאדם ולשכלו, במקום לסמכות הממסד הדתי המתווך. בדרכים שונות - התפרש מושג האלוהים בתחום הפילוסופי של האמת בקיים או ב"שלם" שמעבר לחוסר השלמות האנושית.
למעשה השקפות ברוח זו בולטות גם באיסלאם, גם בזרמים נוצרים-פרוטסטנטיים, וכמובן ברוח נביאי ישראל – המוזכרים במגילת העצמאות.
לכן המושג "אלוהים" אינו זר לחילוניים - ואף ניתן לומר כי בזכות המונותיאיזם התפתחו אמונות משכיליות וחילוניות. הזרמים החילוניים של ימינו - במערב - הם המשך לתנועות השכלה בתרבויות העבר. ההשכלה המוסלמית והנאורות של אירופה שגרסתה היהודית כונתה "תנועת ההשכלה".
השקפות חילוניות נשענות על ההנחה כי כל אדם יוצר את תרבותו ומושפע לפחות ממנה ולעיתים גם מתרבויות נוספות. חילוניים מאמינים שגם היהדות היא תרבות עשירה ורבת פנים. כמו כל תרבות גם היהדות מיוחדת ולכן הרעיונות החילוניים שהתפתחו בעולם היהודי - הם יהודיים. כשם שהחילוניות הצרפתית היא צרפתית.
הטבע בעולם חילוני ניתן להכרה על ידי האדם. זו תמורה חשובה ששיאה בעת החדשה. הטבע נפתח לאפשרות חקירה ממשית. העולם אינו קסום יותר והאל אינו פורע את הסדר בטבע. הקפריזיות של הקיום התחלפה בהנחה אודות מערכת חוקים ששווה לחתור ולהכירה. באמצעות תבונה וביקורתיות - כלומר שאלות.
מוסר חילוני הוא אימננטי - כלומר טבעי, בידי האדם, אך חותר לנשגב. הוא מבוסס על השקפה אופטימית אודות האדם (שיכול לדעת) המעצב שפה תודעה ומוסר בקהילה שבה מתקיים רב שיח. האדם החילוני אינו ניצב לבדו מול אל המצווה אותו אישית דרך שלוחיו וכוהניו, אלא מודע לתלותו בפעילות הרוחנית של קהילתו.
הפעולה התרבותית שיש בה סיפורים, שירים, דיאלוג וייצוגים סמליים של כל זאת (טקסים למשל) מעצבת "טוב" שהוא לכאורה יחסי לאותה קהילה, אך השקפה הומניסטית שביסוד החילוניות מאזנת את היחסיות הזו עם הכרה בממד האוניברסאלי של האדם.
המושגים "טבע" או "אדם" (כלומר "אמת" או "מוסר שלם") אינם אלא מושגי אופק שלמים - אוניברסאליים ונשגבים, אליהם האדם חותר, אך נוכח חוסר שלמות השכל האנושי אין לצפות כי למישהו יש את כל האמת בכיסו. זהו היסוד לספקנות הנלוות להשקפה החילונית, ומכאן גם לפלורליזם מדוד, לפיו ראוי להקשיב לשונה ממני, ודווקא הדיאלוג הוא המאפשר התקדמות אל האמת שבאופק.
השקפות חילוניות מניחות כי האדם יכול לדעת משהו, לכן עשוי לזהות את המעשה הטוב יותר, ללא קשר לפולחן או סמכות חיצונית הכופה זאת עליו. גישה ברוח זו הביע מחבר סיפור קין והבל- כאשר אלוהים בעצמו אומר לקין: " הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד 7) , כלומר גם אם אתה מצטיין בפולחן (מיטיב שאת) אין זה קשור ליכולת שלך, ולהכרח הפנימי "למשול" בחטאיך.
הוגים בולטים כמו אריסטו בשעתו, או ז'מבטיסטה ויקו ורבים אחריהם בעת החדשה הדגישו את חשיבות ההקשר החברתי – התרבותי – דרכו מכיר האדם את העולם ומעצב את דרכו וערכיו, ואולם גם להיות האדם אדם – ניתנת משמעות בכל תרבות מקומית.
זהו תמצית המתח בין התרבות המקומית, ובין הערכים הכלל אנושיים המלווה כל קהילה מודרנית חילונית. במערב לפחות. חשוב לזכור כי כל ערך אוניברסאלי, מחייב תרבות מקומית כלשהי שתדבר אותו. תספר אותו בדרכה.
Comments