רבי יהודה - הנשיא החופשי
- ד"ר אורן יהי-שלום
- 16 במרץ
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: 18 במרץ
קנאי דת ישראליים הצליחו להרחיק ציבור גדול מנכסי תרבותו. הגיע הזמן לשנות את המגמה.
בכל פעם שאני רואה בית כנסת על שם "יהודה הנשיא", אני תוהה האם יושביו באמת מכירים את "רבנו הקדוש"? האם הם מזוהים עם דרכו?
קבלו כאן סיפור על המנהיג שזיקתו לזרם החילוני, החופשי, של ימינו גדולה הרבה יותר מאשר לכל זרם יהודי אחר למרות שאנחנו קופצים 1,800 שנים אחורה.
נתחיל בעיקר:
לאחר טירוף אליו הובילו משיחיסטים ובראשם בר כוכבא בתמיכת רבי עקיבא – סיוט שהסתיים בחורבן מוחלט של יהודה וטבח שני שליש מיהודי ארץ ישראל, חידשו יהודים את תרבותם בגליל. זוהי תרבות יהודית בוטחת ופתוחה, המעוצבת במרחב הלניסטי.
לפי המסורת נולד יהודה לשושלת בית הלל המזוהה עם חוגי החכמים אך הייתה חלק מאצולת האריסטוקרטיה ועשירי הארץ. הוא קיבל מינוי כ"נשיא" (של היהודים. זו משרת "פטריארך" מטעם הרומים) ופעל לשיקום כלכלי, איחוד הזרמים ושיפור היחס לרומים.
"לאורך המאות השלישית והרביעית הזדהה הנשיא בגלוי עם חוגי העשירים של החברה הישראלית. אחת הסיבות לכך היא, שהוא עצמו גם נמנה במעמד זה" הבהיר החוקר ישראל לוין - הכוונה כמובן גם לצאצאיו של יהודה הנשיא. ובהמשך הדגיש: "רבי הצליח לבטל את רוב ההתנגדות לשלטונו הן של האצולה הגלילית והן של חוגי החכמים, על ידי שימוש באמצעיו הרבים ועל ידי מתן הטבות מדיניות וכלכליות לכל אחת מן הקבוצות." [1]
ההתחדשות היהודית בגליל היא נקודת שיא בהלניזציה של יהודים – שהחלה הרבה קודם. מדובר בתמורה תרבותית אדירה החל בחוקי הקהילות וכלה בציורים על בתי הכנסת – שהפכו מוקדי הקהילה המתחדשת. מיטב תרבות יוון ורומא לרבות שפה, סיפורים וחגים הלניסטיים הפכו חלק מחיי היהודים - מהיהדות שלנו - עד היום. מתוך פתיחות.
הנשיא יהודה עודד ודחף לאירגון הקודים החדשים, לרבות מורשת החכמים בטקסט מסודר – המשנה.
כך נקבע כי קורבן הפסח יהפוך לליל סדר- סימפוזיון יווני במרכזו סיפורים ויין. כך נקבע כי במקום "לקחת" נשים (בתנ"ך) יש לקיים "קידושין" ולהעניק לאשה "שטר", כלומר כתובה - ואף לגבר חובות כלפי האשה - כנהוג באלכסנדריה.
המרחב ההלניסטי כלל בתי מדרש מסוגים שונים, רובם ברוח הוגה מסוים – זנון, אפיקורוס ואחרים. יהודים אימצו את ז'אנר הפלפול המדרשי והסבו את תכניו אל המורשת היהודית - זהו "לימוד התורה" במובו הרחב. כך נולדה אליטה חדשה – תלמידי חכמים וחכמים שבאו על חשבון האליטה הישנה – הכהנים. אפשר לומר שוויתרנו על דם הפרה לטובת דיו וקלף מעור הפרה. מבית מקדש, לבית מדרש.
יהודה הנשיא היה כנראה אהוד על כלל הזרמים ושלל סיפורים אודותיו הגיע לידינו – כולם מתוך טקסטים שכתבו מנהיגים מזרם החכמים מאות שנים אחרי מותו. מן האגדות והסיפורים מצטייר יהודה כמנהיג פורץ דרך של התחדשות ושינוי – עד כדי כך, כי גם את צום ט' באב הציע לבטל!
מי כינה את יהודה הנשיא "רבי"?
ספרות זרם החכמים עיצבה בזכרון הלאומי שלנו כמעט הכל – לרבות דימויים, שמות ותארים.
המושג "רבי" שימש את חכמי ארץ ישראל – שכונו תנאים, והמושג "רב" שפירושו "גדול" הוצמד לראשי בית מדרש ידועים ובעיקר אלה שפעלו בבבל במאות השלישית והרביעית והלאה, וכונו אמוראים. נשיאי שושלת הלל כונו בשם "רבן".
הצמדת תואר כבוד לאיש רם מעלה היה ועודנו מקובל. כך נולד למשל משה "רבנו".
כאמור יהודה הנו בן לשושלת ארוכת שנים מבית הלל – דרך רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון בן גמליאל, רבן גמליאל השני מיבנה, וכך הלאה – שושלת אצולה עירונית, שעלתה לגדולה במאה הראשונה והלאה, ולאחר החורבן זכו גם למשרה רומית רשמית שהקנתה להם ממון רב, שומרים רומיים ("גותים", מכנה אותם המשנה) ומועסקים רבים תחת חסותה.
קשה לדעת כיצד כונה יהודה הנשיא בימי חייו מחוץ לחוגי החכמים. הטקסטים שלנו הם סיפור מנקודת מבט של זרם אחד –לא גדול, אך פורץ דרך בתחומים רבים לרבות האופן בו הטמיעו אידיאל הלניסטי של השכלה (לימוד תורה) אל שכבות העם הנמוכות - בעוד יוונים עשו זאת באופן אלטיסטי דווקא.
מן הסיפורים ניכר כי גם אליטת החכמים (מדובר בכמה מאות אנשים באותם ימים, כך מעריכים ישראל לוין ואחרים) העריצו את יהודה הנשיא כמנהיג לאומי אדיר, אף כי גם מתיחות נגלתה פה ושם – בענייני מיסוי ופריווילגיות באמצעותם תימרן הנשיא בין הזרמים – "רבי מכבד עשירים" אומרת הגמרא במפגיע.[2]
ושווה לעמוד על ההקשר הרחב לדמותו.
בית שערים – נקרופוליס יהודי
המבקר בבית שערים עשוי לפספס את הכותרת שהפכה את המקום לאתר מורשת עולמית: "הנקרופוליס של בית שערים: אבן דרך בהתחדשות היהודית". זה לב העניין כאן - תמורה בתרבות ישראל. בלב הגן קבור נשיא מהפכן -לא רק "רבנו הקדוש". 80% מהכתובות במקום הן בשפה היוונית. רוב שמות היהודים – שמות יווניים. עצם המחשבה על עיר מתים – "נקרופוליס", היא עניין הלניסטי אותו אימצו היהודים, והפכו בית עלמין למקום קדוש אליו נהרו בני אצולה יהודיים ממרחקים עצומים – רק כדי להיקבר, לאור האמונה החדשה על חיי נצח, ועל סדר העדיפות בכניסה לחיי הנצח: הקבורים בארץ ישראל קודמים. אין לכל זאת רמז בתנ"ך. זוהי יהדות מתחדשת ומשתלבת במרחב. יהדות נורמלית. חלק מהעולם. בלי פחד.
ההנחה כאילו חכמים רק "פרשו" את התורה מטעה במיוחד. הם "דרשו" אותה, כלומר הרשו לעצמם להעניק משמעויות חדשות לפסוקיה ומילותיה כך שיתאימו לשינויים בזמן וכך חידשו את המורשת וכיבדו את "התורה" במובן רחב של דעת וחכמה, שכמובן מיוחסת לתורה.
בבית שערים שלל סמלים רומיים מקובלים באותה תקופה, בצד יהודיים. שער המערה בה קבור יהודה הנשיא מעוצבת בסגנון רומי. סרקופגים מאותה התקופה במערות סמוכות נשאו בחלקם צורות דמות ואף צורות מן המיתולוגיה היוונית. פרופ' זאב וייס כותב: "חשוב להדגיש כי דווקא מערכה 20, שבה נקברו כמה אנשים שנמנו עם חוגי החכמים, הכילה תאורים פיגורטיביים רבים וביניהם גם תיאורים מיתולוגיים שונים". [3]
חיי החירות של יהודה הנשיא – חכמה, יין ודיוניסוס
מבעד לשלל האגדות שהותירו לנו החכמים אודות יהודה הנשיא אנו למדים על קרבתו הרבה לרומים ובעיקר לקיסר אנטונינוס (כנראה מרקוס אורליוס אנטונינוס המכונה "קרקלה") ועל סעודות פאר עם יין וכל טוב שהוביל ברוב עושר עם בני משפחתו.[4]
רמב"ם ציטט את חז"ל "מימות משה ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד" והקדים לחדד "והיה בחכמה ובמעלה בתכליתן" (שהיה שלם בתכלית השלמות של המידות והחכמה גם יחד).[5]
בציפורי נודע בית מידות מפואר אשר זכה לכינוי "בית דיוניסוס" על שם פסיפס גדול ועשיר במיוחד בסלון הבית, ובו עלילות אל היין דיוניסוס – עניין שהיה מקובל בטרקלינים רומיים בהם נערכו התכנסויות משתה - סימפוזיון. בית זה בראש הגבעה, כנראה שימש את נשיא היהודים. על פי התלמוד עבר יהודה הנשיא אל ציפורי ב 17 שנותיו האחרונות.[6] זאב וויס ייחד מאמר לזיהוי דיירי הבית וסיכם: "מבין כל הבתים הפרטיים שנתגלו עד היום בציפורי בית המידות הוא המתאים ביותר לשמש כמשכנו של ר' יהודה הנשיא."[7]
כיצד טרקלין עם עלילות דיוניסוס הולם את נשיא היהודים? כל שעלינו לעשות זה להמשיך לכל מבנה יהודי של התקופה, ולפגוש בסגנון הרומי וסמליו. בלב רוב הפסיפסים של בתי הכנסת שנמצאו בגליל – דמויות אדם, כולל נשים, ורמזים למיתולוגיה היוונית בכל פינה.
בנקרופוליס של בית שערים, בצד סמלי המנורה הבולטים, גם סמלים הלניסטיים רבים ועיטורים מן המיתולוגיה היוונית כולל "לדה והברבור" – סיפור מרכזי במיתולוגיה שהיה נהוג גם בשאר ערי יוון.[8]
זה לא אומר שיהודים אלה הפנו גב לזהותם היהודית - אלא להיפך - זהותם היהודית עוצבה כך שהמרחב האקטואלי חלק ממנה.
יושבי בית שערים וציפורי היהודיים לא יוצאי דופן. "חכמי טבריה" של המאה השלישית בימיו של יהודה הנשיא הכירו היטב את גלגל המזלות ואת אל השמש סול (הרומי) או הליוס (שמו ביוונית) – אותו הציבו במרכז בית הכנסת שלהם. (אף כי בתקופות מאוחרות יותר ירדה מרכזיותו של הליוס ומתקיימת מחלוקת באשר למשמעות האלמנטים הללו בבתי הכנסת - בעיקר בתקופה הביזנטית).
סמןך לגלגלי המזלות של בתי הכנסת נמצא ציור בית המקדש וכליו. כמובן שהון רב הושקע בפסיפסים הללו. האם כל זה רק קישוט? רצפת בית הכנסת בטבריה נתרמה על ידי יהודי בשם "סוורוס" שהיה "קשור בבירור לחוג הנשיא" - אמנם מעט אחרי יהודה הנשיא. זוהי "הסתגלות תרבותית מרחיקת לכת" ניסח בזהירות ישראל לוין את האפשרות שזו רק אסתטיקה, ואולי אלה פשוט "נטיות דתיות שהן שונות מאלה המקובלות בחוגי החכמים." (לוין, מעמד החכמים... עמ' 120 - 121).
עובדה מעניינת נוספת, ואולי חיבורה כאן מאולץ אך בכל זאת שווה להכיר: "ספר הרזים" (ספר הסודות). זהו ספר מיסטיקה פגאנית- יהודי, שזמן חיבורו בין המאה 2 ל 4. [9] בלב הספר תפילה לאל הליוס – אל השמש, שתרגומה:
"אעריצך הליוס, העולה במזרח, המלח הטוב, השומר אמונים, המנהיג העליון, אשר מקדם את הגלגל הכביר (גלגל השמים)... אדון! המנהיג המזהיר, מלך! הקובע את הכוכבים. ...[ והמשך התפילה בעברית]: ...תחנתי לפניך שתראה לי בלא פחד ותגלה לי בלי אימה ולא תכחד ממני כל דבר ותגד לי באמת כל שאני מבקש." [10]
האם יהודים בימיו של יהודה הנשיא הכירו וכיבדו את אל השמש? האם שילבו אותו באמונתם היהודית, מתוך מחשבה או אמת שהניחו בעניין הקוסמוס? אולי כיבדו את האימפריה באמצעות אל השמש?
נפלאות תהפוכות הזמן. מה שהיה בשעתו פריצת דרך של השתלבות בעולם ההלניסטי, משמש כיום את הכיתות השוליות ביותר של דת החסידות היהודית המפיצות את ספר הרזים ("ספר רזיאל המלאך") ומצמידים לו שלל סגולות לרפואה והצלחה. נראה כי רוח הפתיחות והחדשנות של יהודי הגליל בימי רבי לא הגיעה אליהם.
אל תסתכל בקנקן
יהודה הנשיא חידש. כל חייו חידש. תיקן טעה ותיקן. תהפוכות הזמן עמדו לנגד עיניו. "מפני דרכי שלום" הפציר ביהודים לכבד את הנכרים ומנהגיהם. להיות גמישים. סובלניים ולומדים את הטוב מהסביבה, ואת הטוב בכל אדם – "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" אמר, או שאולי זוהי רוח החכמים, שהביאו הם בשם מנהיג גדול? כך או כך היה כאן מנהיג גדול, שמיד אחרי חורבן כפול אליו הובילו קנאים, השכיל להוביל בתושייה תיקון ממשי. עם הפנים קדימה – חירות השכל ועשיית טוב. הזרם הגדול בישראל של ימינו – יכול להיות גאה בדמותו. בלי להתבלבל, ובלי להתבטל.
תודה לד"ר ענת ישראלי על הערותיה מאירות העיניים למאמר זה.
מוזמנים להכיר את הספר "שמע ישראל: יהדות חילונית מהרמב"ם עד אחד העם"
מאת ד"ר אורן יהי-שלום.
[1] ישראל לוין, מעמד החכמים בארץ ישראל בתקופת התלמוד, יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1985, ע' 119 .
[2] בבלי, עירובין, פו ע"א . סיפורים רבים מעידים על מתח בין הנשיא לחכמים. באחד מהם נאלץ ריש לקיש לברוח על נפשו מפני ה"גותים", חייליו של יהודה נשיאה (נכדו של יהודה הנשיא). ירושלמי, סנהדרין, דף י"ט - כ
[3] זאב ווייס "בין פגניזם ליהדות, לזיהוים של תושבי בית דיוניסוס בציפורי הרומית", קתדרה, 99, ניסן תשס"א, עמ' 7 – 26 .
[4] בבלי נדרים נא ע"א, וכן סנהדרין לח ע"א. זהו סיפור על משתה בבית בנו של ר יהודה הנשיא, ובמהלכו דיון (מטורלל) בין יהודה הנשיא ובר קפרא – תלמידו, שהיה גם בדחן ידוע. מלבד זאת סיפורים רבים החל מהולדתו של "רבי" רמזו לקשריו העמוקים עם "אנטונינוס" במהלך חיי שניהם.
[5] מסכת גיטין נ"ט. דבריו של רמב"ם ב"הקדמה למשנה". כמה יפה כי על משה בן מימון עצמו אמרו אחרי מותו "ממשה עד משה לא קם כמשה" -ברוח דברי חז"ל על יהודה הנשיא. יהודים משכילים חופשיים יכולים להיות גאים בשניהם.
[6] בציפורי של אותה תקופה רוב יהודי. הבית ממוקם באזור היהודי ובראש הגבעה. ידוע כי מושל הגליל, הרומי, לא התגורר בציפורי. מועד הקמת המבנה תואם ככל הנראה את התיאור התלמודי של מעבר יהודה הנשיא לציפורי בסוף המאה ה 2 .
[7] זאב ווייס "בין פגניזם ליהדות, לזיהוים של תושבי בית דיוניסוס בציפורי הרומית", קתדרה, 99, ניסן תשס"א, עמ' 7 – 26 .
[8] לאחרונה נתגלה פרסקו מרהיב של "לדה והברבור" בחורבות פומפאוס שכוסתה בעפר בשנת 79 לספירה.
[9] תורגם ונערך על ידי מרדכי מרגליות 1967. מועד חיבורו בין המאות ה 2 ל 4 והוא כולל גם קטעים קדומים. הספר בנוי לפי שבעה רקיעים ומאדיר את האלוהים היושב ברקיע השביעי, אך במקביל גם השבעות, מאגיה ופולחן לגרמי השמים.
[10] תפילה זו מופיעה בסוף "הרקיע הרביעי" שבספר הרזים – המחולק לשבעה רקיעים.
Comments