התנועה הציונית נולדה בלב תנועת ההשכלה היהודית שהיא הנאורות שלנו. מאז איגרת "דברי שלום ואמת" בחורף 1772 שקראה להקמת חינוך יהודי מודרני כדי "לחנך נערי בני ישראל על הסדר הנכון" שראשיתו ב"תורת האדם"*.
המשכילים פירשו את תרבות ישראל מהתנ"ך עד רמב"ם. דווקא מתוך המורשת הסיקו כי השכל קובע ומכאן החירות השוויון וכו'. המשכיל החליף את הרב. כך נולדו שני הזרמים היהודיים הגדולים בעולם – החילוני בישראל והליבראלי בארה"ב. ממשיכי דרך. זו היהדות המודרנית.
ממתי יש לנו תנ"ך?
24 הספרים הקרויים כיום תנ"ך התקדשו בתהליך של מאות שנים עד לפחות המאה ה 3 לספירה. אבל אלה הן מגילות. המכלול התנכי זכה למעט העתקות, בעיקר של חכמים קראים בטבריה לפני בערך 1,000 שנים (בצד התנ"ך הנוצרי – סיפור אחר). רק התנועה הציונית הדפיסה תנ"ך במשמעות חדשה – כטקסט מודרני- לאומי-תרבותי ופתוח להתבוננות וחקר. האוניברסיטה העברית בחרה באליהו קורן לעיצוב פונט חדש וכך התקבל דפוס קורן מאז 1962 עד היום – בהתרגשות רבה – ולא במקרה.
התנ"ך שלנו הוא תמהיל רב קולי – מופת של ריבוי השקפות לאור התחדשות תרבותית מתמדת. מיטב סיפורי העמים נשזרו בו במישרין או במרומז. אליטות מתחלפות עשו בו כרצונן כמו למשל סופרי סוף בית ראשון, או הכוהנים של תחילת בית שני.
גישה תרבותית-חילונית מאפשרת את העושר המקראי ומבהירה רבים מערכיו הטובים:
כדי להבין את קין והבל רצוי לשים לב לביקורת של הכותב על הקרבת הקורבנות ככפרה במקום אחריות אישית לחטאים. כדי להבין את בנות צלפחד (במדבר) צריך להכיר את מאבקי הנדל"ן בין קבוצות בממלכת יהודה. כדי להבין את דמותם של משה ואהרון – רצוי להביא בחשבון את המתח בין אליטת כוהנים העוברת מאב לבן ובין סופר המלך - נטול ייחוס. בספר דברים המקודש מצויים חוקי מלוכה אבל מובן לכל ילד (חילוני, שלומד זאת בימינו) כי חוקים אלה משוחחים עם סיפורי שלמה המלך, ההולל, של ספר מלכים.
ניצני התבוננות תרבותית, שואלת, מופיעים כבר בספרות חז"ל ובעיקר בקרב פרשנים משכילים כמו אבן עזרא - אבל אלה נשטפו בגל רבני שהפך לאורתודוקסיה מסתגרת – גם זה חידוש. בעבר פעלו בתי מדרש ברוח הלניסטית של דעת ודעות, אבל הזרם המסתגר קידש שינון של גמרא עד שהפכה בעצמה חומה נוקשה נגד המודרנה - יהדות של פחד. תהליך דומה קרה להלכה. קודם, עוד התהלכה.
גישה משכילית חילונית לתנ"ך חשפה את מלא רבדיו ופתחה אותו כטקסט תרבותי ולאומי - ערש השפה והדימויים שלנו, מתוכו שאבנו את רוח הנביאים של מגילת העצמאות, את שמות ילדינו, את הגיאוגרפיה שלנו וכמעט כל שיר של טשרניחובסקי, ביאליק, רחל המשוררת או יענקלה רוטבליט.
הרגישות המוסרית-הומניסטית של עם ישראל לא נולדה בהשכלה. "עם הספר" הצטיין במחשבה, קריאה וביקורתיות ומתוך כך ברגישות מוסרית. "אשרי אדם מצא חכמה ... דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג' 13) כל הפרשנים ראו ב"חכמה" זו שם נרדף לתנ"ך שלנו.
מדינת ישראל נושאת את רוח ההשכלה החילונית- הלאומית, לכן טקסי ההשבעה הם על התנ"ך, ולכן אנחנו לומדים 11 שנים תנ"ך בבית ספר חילוני. חרדים לא לומדים תנ"ך וגם לא מחזיקים ספר כזה בבית. הם מעניקים לידיהם ש"ס – ששה סדרי משנה. אורתודוקסים לאומיים ניגשים לתנ"ך רק דרך פרשנים שמרנים ספציפיים כמו "מצודות" או רש"י, וגם הם מפחדים מפתיחות לעושר המקראי.
הזרם החילוני הוא תקוותו של התנ"ך, והתנ"ך שהדפיס הזרם הזה, הוא סמל תקוותנו לחברת מופת - עושר תרבותי פלורליסטי, השכלה וחירות, לאור ערכים של צדק חירות ושלום. זו מגילת העצמאות.
בואו נשמור על ישראל – בואו נניף בגאון את ספר התנ"ך שלנו. יחד עם הדגל.
והנה קטע מנאומו של ארז גביש - עם ספר התנ"ך ביד:
*"דברי שלום ואמת" איגרתו של נפתלי הרץ וייזל, ברלין 1772 - קריאת ההשכמה של ההשכלה היהודית.
***
להצטרפות לקבוצת הפעולה בווטצאפ: מכון הגות - ברוח העצמאות.
コメント