חיסול נסראללה מציין מפנה. נראה כי העולם בטוח יותר בלעדיו – לא רק לישראלים אלא גם להרבה לבנונים. האם החיסול ראוי לחגיגה פומבית? מהי "היהדות" שאומרת כך או כך?
יובל שרלו הוא רב של זרם משיחי-לאומני בישראל. האם הוא האדם הנכון לקבוע בעמוד הבית של YNET מהי "העמדה היהודית והמוסרית" בעניין "החגיגות אחרי החיסול"?
לטענת שרלו "ההלכה קובעת" כי אם התרחש משהו טוב אז מברכים. הטיעון הכוללני הזה בשם ההלכה הוא הטעיה לקראת טיעון גרוע אחר: "התנ"ך מלא שירי נצחון במלחמה" קובע שרלו. כאילו כל מה שהתנ"ך מלא בו, חל עלינו לרבות סקילת מקושש עצים בשבת, או משתתפי משכב זכר אשר "מות יומתו" וכך הלאה- רבים מספור. הוא ודאי יודע שזה מגוחך.
עדיין כמה חילוניים זוכרים כי כתוב גם "בנפול אויבך אל תשמח" ולכן ממהר שרלו להבהיר:
"הקריאה 'בנפול אויבך אל תשמח' אינה עוסקת בסוג כזה של אויבים. היא עוסקת ביריבים מבית, או באויבים שיש אופק לחיבור מחודש איתם; לא ברשעים. " איזו נחרצות. שרלו מסתיר מאתנו מחלוקות חכמים גדולות - אתם ממילא חילוניים. והוא היהדות. הוא מעדיף את "באבוד רשעים רינה" (משלי יא 10) – זה ברור.
ובכל זאת נשאל – מי קבע כי נסראללה אינו "אויבך" אלא "רשע"? מה חשב חכם משלי? הקטע כולו נפתח בהצהרה הידועה: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כ"ד 6). האם אין זה בדיוק המצב בו אנו בתחבולות מנצחים אויב במלחמה? יתרה מכך –נראה כי מחבר משלי עצמו לא צפה את דיון החכמים אחריו, ולא ברור אם הבחין בין רשעים לאויב (ראוי לקרא את הפרק כולו) ובכל אופן מנמק את "אל תשמח" בטיעון חשוב בפסוק הבא: " פֶּן־יִרְאֶ֣ה יְ֭הֹוָה וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ .." האלוהים בעצמו, אשר כל מלחמה קשורה בחרון אפו כמובן, סולד כל כך מפריצת יצר השמחה על נפילת אויב – שעלול הוא להפוך את חרונו! מכאן אנו למדים כי המידה השלמה אותה מייצג האל, היא איפוק מטעמים רבים, לרבות חכמה נעלה, לפיה העולם מורכב הרבה יותר.
שרלו שכח לספר לנו כי "שירת הים" המפורסמת בתנ"ך לאחר טביעת חיל פרעה, זכתה לפרשנויות חכמים ולפיה אין זו דווקא שמחה על נפילת חיל פרעה בים סוף, אלא על פדות החיים של עם ישראל שהצליח לחצות את ים סוף – וניצל. ועוד הוא בחר שלא להזכיר כי חכמים אף הוסיפו את המדרש המפורסם במרכזו תוהה האלוהים שלנו בעת נפילת חיל פרעה- "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"?
הבחירה של שרלו היא פרשנות. מתוך ערכי המוסר שלו. כמו שחז"ל פירשו את המקורות לאור הערכים שלהם בראשית ימי הביניים. "ההלכה קובעת" זהו שקר. רק ההלכה של שרלו קובעת, ואולי רק לציבור הלאומני שלו.
לנו יש תרבות וערכים טובים. אנחנו בוחרים, וגם מפרשים. ולאור החכמה והצניעות - איפוק עדיף. מאוד עדיף. אבל יש כאן עניין חשוב יותר:
ההתבטלות החילונית היא מעגל המקבע דימוי אורתודוקסי קנאי אודות "היהדות" – ממנה חילוניים רבים מתרחקים, ובצדק. לאחר שהתרחקנו – יכולים רבנים קנאיים לקבוע עוד קביעות מעוותות על תרבותנו, מול מגרש זהות ריק. וחוזר חלילה. "היהדות" בידיהם. כך הצליחו לקבל לגיטימציה ולגדל שיחים שוטים רבים – שהשתלטו על המנהיגות, ומובילים כעת לחורבן.
שרלו הוא דובר עדין ואחראי יחסית, של המשיחיות בישראל. הרבה פחות עדין ממנו- פרשן הטלוויזיה הבכיר, בן למשפחת טרור יהודי ידועה, שפתח ערק בשידור חי של חדשות 12. סה"כ תירגם את "התחושה האנושית הבריאה והטובה" של שרלו.
אותה תחושה "בריאה" מכרו לנו ערוגות הקנאים בעניין "נקמה", שהפכה נורמטיבית לאחרונה. כך קרה שבאותן ערוגות סביב שדה מערת המכפלה , שעות אחרי טבח נוראי של נקמה, עמד חבר כנסת מול עם ישראל המזועזע – וקרא בחיוך גדול "פורים שמח", עם אותו ערק בכוס, ביודעו כי עשרות נטבחו.
הזרם המשיחי-לאומני הוא פרשן מחטיא של יהדותנו.
היהדות שלנו היא תרבות של חכמה ואמונה באדם מהבריאה בצלם דרך מוסר הנביאים, עבור ברמב"ם ועד מיטב השירים והסיפורים של לאה גולדברג ואלי עמיר.
זה הזמן לקחת אותה בידיים, ולהציל את ישראל מהקנאות - כי אנחנו היהדות.
מוזמנים לשתף, ולהצטרף אל מטה אנחנו היהדות.
Comments